אמהות - לבשו הגדי ים


את הסטטוס  הזה שכתבתי בפייסבוק היה לי ממש חשוב לכתוב, נראה לי שאני סוחבת אותו איתי כבר שנה. 

קיוויתי מאוד שהוא יעשה רעש והדים, ואכן הוא הפך לויראלי ואפילו פורסם באתר אמהות בסטייל, הנה פה בלינק

ומה אחרי הסטטוס הזה?

שבועיים אחרי הסטטוס הזה, הלכנו לים - תמרי, נעה, אמא שלי ואני. בכלל לא תכננתי להכנס למים, אבל בגד הים היה אצלי בתיק, לכל מקרה. 

נעה התעקשה מאוד שאכנס למים, בהתחלה נכנסתי עם הבגדים שהיו עלי, מכנס ג'ינס קצר וגופיית מאה אחוז לחות בצל..... אחרי כמה דקות הבנתי שאני צריכה להחליף לבגד ים, כי זה ממש לא הגיוני מה שהולך פה. 

אמא בבגד ים

הבנות חיכו לי ברדודים, אמא שלי שמרה עליהן, ואני החלפתי את בגד הים במלתחות (שהיו דוחות אש, ושכחתי עוד להביא כפכפים, מה שהגביר את רמת הסלידה שלי מכל העניין הזה). 

בדרך למלתחות עברתי בין חבורות שלמות של בני נוער וסתם צעירים וצעירות שנראים כאילו יצאו מאינסגרם, מלווים ברמקולי בלוט'וס. חשבתי לעצמי בראש: אוי אלוהים, למה אתה כזה אכזר? למה אני צריכה עכשיו לחזור למקומי בים, עם בגד הים השלם שלי, ליד החבורות הללו, לא סבלתי מספיק? 

אבל כשיצאתי מהמלתחות היה לי בראש זה "WALK OF PROUD" שלי והחלטתי לשים פשוט קצוץ וללכת בראש מורם ובלי משקפיים (כך אני לא רואה תכל'ס את המבטים) למקום שלי ליד הבנות. 

אמהות בבגד ים

RUN OF FEAR

ההליכה המכובדת שלי למקום עם הבנות, הפכה מהר מאוד לריצת הפחד של חיי. (עוד אחת כזאת בכל אופן, גם הריצה לבית חולים עם השפה השסועה של תמרי בגלל נשיכת חתול היתה כזאת בררררררר)

נכנסתי למים עם הבנות, קפתנו מעל הגלים, המים היו מאוד עכורים ולא ראינו כלום. היה דווקא ממש נחמד וכיף והעמקנו עוד ועוד. 

אחזתי את תמר ביד אחת ואת נעה ביד השנייה, ופתאום נעה מתחילה לצרוח בהיסטריה שמשהו נשך אותה ושורף לה מאוד ברגליים. תמרי, מרוב היסטריה נתלתה על הגב שלי וצורחת לי באוזן: "מה קרה, אמא?" "מה קרהההההההההההה?". 

הבנתי ממש תוך שניה שהילדה נעקצה על ידי מדוזה. זה קרה לי בילדות, ממש בגיל שלה, וזה כואב שבא למות. 

ריחפתי בין הגלים בריצה לחוף, כשהבנות תלוייות עלי וצורחות, וגורמות לי לחירשות זמנית, פתאום הופיעה מולנו עוד מדוזה - ואני עשיתי טעות ואמרתי "אוי, תראו הנה עוד מדוזה" הדציבלים שלהן רק עלו, האחת צורחת, השניה בוכה וצורחת, ואני כך קופצת בין הגלים ויוצאת מהמים. 

אמא שלי ראתה אותנו ונבהלה מאוד, הפקדתי את תמרי אצלה, ואת נעה לקחתי על הידיים החוצה לחפש מרפאה. 

זה היה מפחיד, ממש מפחיד. ופאק בגד הים, הוא ממש לא הזיז לי באותו הרגע. 

בסופו של דבר, נציגה של בית מלון סמוך נתנה לנו אלוורה ומרחתי לנעלה על הרגליים. 

מזל שכמה ימים לפני כן קיבלנו בווטסאפ של הכיתה הסבר לא למרוח חומץ ולא מים מתוקים. 

אחרי שעה, הכל עבר, חזרנו למקום רחוק מהים, אכלנו גלידה ונרגענו.  בערך. 

רק אחר כך חשבתי, שחוץ מהעובדה שצריך להרגיש בנוח עם בגד הים, צריך גם לוודא שהוא מחזיק היטב את כל הקונסטרוקציה למקרה של בריחת אימים מהים. 

אמא את פנתרה

בלילה, כשנעה הלכה לישון, אמרתי לה שאני מאוד מצטערת שהיא קיבלה עקיצה ממדוזה, ושהיא התנהגה למופת בבגרות ומאוד עזרה לי לעזור לה. 

ואז היא אמרה לי: "אמא, את אמא פנתרה". 

וככה, רואה אותי הילדה שלי. עם בגד הים ובלעדיו, וזה מה שמשנה.