זרזיפי המלצה: פסטיבל שייח אבריק בטבעון


אז היו בחירות ב2019. על זה אני לא אכתוב, כי, איך לאמר את זה בעדינות? זה שרב כבד של זרזיפי אושר מבחינתי. 

אז הייתי צריכה לעשות משהו, שיראה לי את ישראל היפה, השונה, הטובה, של פעם ושל עכשיו, בעיקר של עכשיו כדי להבין שיש לנו עתיד. ולילדות שלנו יש עתיד. 

מכירים את הבלוג של נעמה אורבך? מגשימת חלומות? ובכן, תעברו לשם, תקראו, תהנו ותחזרו לפה. כי בזכות נעמה הגעתי עם הבנות לטבעון ביום שבת נעימה, בשביל לבנות קליידוסקופ ענק.  כן כן, בדיוק מה שכתבתי. 

נעמה גרה בטבעון וכל שנה אני עוקבת אחרי מעשיה בפסטיבל שייח' אבריק. שנה שעברה הם בנו עיר קרטונים מטורפת, והבטחתי לעצמי שבפעם הבאה, לא משנה מה יכינו, אני אהיה שם עם הבנות. 

עכשיו תבינו, אני ויצירה - זה ממש לא. 

אני יודעת לכתוב ב10 אצבעות. אני יודעת לנגן שיר אחד בפסנתר (כן כן, פוראליז כמו כולם), אני יודעת לאכול מעולה בידיים אבל חוץ מזה, נייט, גורנישט. אז יצירת ק'ליידוזקופ? חחחח

אבל פה בדיוק טמון זרזיף האושר 

לעשות משהו שאני יודעת בוודאות שאני לא יודעת לעשות. ופשוט לזרום. 

בדיעבד גיליתי שמדובר בהפניננג עוד יותר מטורף ממה שחשבתי, והאטרקציה שאליה הלכתי עם הבנות, היתה רק אטרקציה אחת מיני עושר בלתי נגמר של דברים. 

מה עשינו?

רקמנו/ סרגנו / תפרנו משולש ענק כחלק מהקליידוסקופ. 

לרוב אני מתכננת לפני ההוצאה לפועל של הדברים, אבל הפעם החלטתי להיות בצד, להניח, לתת, ולהסתכל. כל כך נהניתי להסתכל על הבנות. כל אחת בדרכה יוצרת, עושה, מתחבטת, מתחברת, עושה, בוכה, מתלוננת, מתאמצת, מחליטה, מרימה ידיים, מתאמנת, מתנשפת, מתגאה ומסיימת. 

זה היה פשוט מרתק לראות כמה שהן שונות האחת מהשנייה. 

במשך 3 שעות צפיתי בהן. זה היה גשם של אושר. 

וכמובן כשהקליידוסקופ נפתח, שכבנו בתוך עגלה ענקית מתחתיו, וגלגלו אותנו. בגלל שלא ידעתי למה לצפות מכל החוויה, זה היה מאוד מפתיע ועוצמתי. 


אבל זרזיף האושר הגדול היה לשמוע איך תמר ונעה הסבירו למגדלור על החוויה שלהן. מה הן עשו, מה היה להן חשוב ומה הן הבינו מכל הדבר הזה. 

אז לפי הסיפורים של נעה ותמר, זרזיפי האושר שלהן היו:

1. היה שם איש שטיפס ממש גבוה על הקלידוססופ (טעות הגיה במקור)

2. הלימונדה שקנינו היתה מאוד טעימה והלכנו להגיד לילדה שזה היה לנו טעים

3. יצא לנו פרחים, סמל של פיס ולאמא יצא פרח הפוך

4. אמא לא רצתה שנשים לה מוזיקה בדרך לשם, אבל אחר כך בחזור היא שמה לנו קווין.

5. אמא אמרה שיש לנו תקציב של 20 ש"ח ובסוף קנתה משולש לקליידוססופ ב50 ש"ח כי זה היה תרומה.

מעניין לראות את זרזיפי האושר שלהן. זה ממלא אותי מאוד. 

ושלא תחשבו שלא היו שם ריבים, או דחיפות אחת של השניה (זה מאוד קשה לעבוד על אותו משטח ביחד), אבל הצלחתי גם פה לשים את עצמי בצד, ולא להתערב. והן, הצליכו לפתור את זה בעצמן. בהרבה פחות אמוציות אם הייתי נכנסת בתוך העניינים. לא לעשות. זה זרזיף האושר.