סדנת שזירת פרחים, חביתותים ושיח בן אב לבת


מרגישה כאילו כבר שנתיים או יותר אני באותו ספר, אבל הלאט הזה שווה כל אות וכל פסיק.
הגעתי כבר למחצית הספר "רכבת לילה לליסבון" וכל פעם כשעמוד מדבר אלי, אני מצלמת אותו ומדביקה לסטורי באינסטגרם שלי.
אבל יש כאלה שלא כל הזמן שם, או בכלל (הי אמא) ולכן החלטתי לצטט ולהוסיף עוד קצת. 


"האם אין זה בסוף אלא שאלה של הדימוי העצמי, של התמונה המסוימת שציירנו לנו לפני זמן רב, תמונה של מה שעלינו להשיג ולחוות כדי ליצור חיים שנוכל להסכים עמם? נראה אפוא שהפחד מהמוות כפחד מהאי מימוש מונח כולו בידי, כי אני הוא שמצייר את תמונת חיי כפי שעליהם להתממש".

יותר ויותר אני מבינה שהחיים הם חוויות, קטנות, זרזיפי אושר שלפעמים מרגישים ולפעמים לא. 


היום יצרתי עם הבנות חווית אושר, דרגת חופש של יצירה, ביחדנס, רוגע בסדנת שזירת פרחים אצל רותם טותם יוצרת בפרחים Rotem Totem Flower creations.
שעתיים של "יצירת זמן פיות", זה הזמן שבו אני והן עושות דברים נעימים, שפיות עושות, כמו שזירת פרחים.

כשאני חושבת על זה, אפשר ללקט כמה זרזיפי אושר קטנים אבל משמעותיים:
אתמול, אחרי כמה ימים שאני חושבת על זה ומדברת על זה, סוף סוף שתלנו תפוחי אדמה באדנית, גם כן זמן פיות ראוי, קיבלתי את הרעיון בהשראתה של אבישג קופלמן עליה כתבתי פה.
שבוע שעבר שתלנו חללית אורגנית ב חביתותים שקנינו. זמן פיות משובח. עכשיו אנחנו ממתינות לראות איך ואם זה יצמח. הכנסנו לשם 35 שתילים של מלפפונים, עגבניות, אבטיח, פלפלים, חסה ועוד. ממתינות. 


בשבת, אחרי סיאסטה מאוחרת, המגדלור החליט שזה זמן ראוי לטפל בגינה, לא זוכרת מה אני עשיתי, אבל נכנסתי הביתה ושמעתי שיח ממש ער בינו ובין נעה.
ישבתי על הספה בסלון ופשוט האזנתי לרגע הזה, רגע נדיר של זמן ביחד שהוא רק שלהם. זה מילא אותי לכל הלילה.
תמר יצרה בעצמה ספר פעוטות מבד


 ונעה יצאה לבד לטיול עם גורדון, אמא, ישנה סיאסטה, זה ממש זמן פיות.

כשהכנפיים של הפיות צומחות, זרזיפי אושר יורדים.