ספר: אשת הסנדלר


ספרים שגורמים לי להזדהות כל כך חזקה עם הגיבורים, לאהוב אותם עד עמקי הנשמה, לעצור נשימה כשקורה להם משהו, להתפלל עבורם, לחבק אותם, להיות שם בשבילם עד המילה האחרונה.
לקוות עבורם שדברים יסתדרו, וכשדברים קורים לנשום לרווחה כשהם מסתיימים.
לבכות איתם כשעצוב להם ולהרגיש תחושת הקלה כשהשמחות מגיעות באביב.
ותוך כדי, להבין שאת בעצם מאוהבת בגיבור, כי הוא קצת מזכיר את המגדלור, לסיים את הספר, להניח אותו בצד, ללטף אותו, לנגב את הדמעות וללכת לחבק את המגדלור שלי חזק חזק חזק. ולהסניף את הריח שלו. ככה, פשוט. לאהוב. 

ספר נפלא עם סיפור שזור בדרמות, דמויות מורכבות ופשוטות כאחד. סיפור שבו מוליכים אותנו בין חיי משפחה לנוודות, בין אהבה בלתי אפשרית ומעוף, בין עבודת כפיים ועבודת חלום, בין האפשרות להצליח ובענק עקב לצד אגודל. 

סיפור מושלם על אהבה, נחישות, משפחתיות, גורל, הצלחות, כישלונות וחלומות. 

לכתוב מה קורה שם בדיוק ועל מה העלילה רק תחרב לכם את הקריאה, אז פשוט לכו תקראו ותספרו לי אחר כך מה חשבתם על הספר. 

גמעתי אותו בשלושה ימים.